החלטה בתיק בר"ע 39090-09-11

1.   לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר בנימין פנקס ומר פסה מרקוביץ; צ"ו 23778-08-11, להלן - ההחלטה), מיום 6.9.11, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו זמני המורה על ביטול החלטת המשיב להשעותו מעבודתו כמורה במשרד החינוך עד לתום ההליכים המשמעתיים נגדו וכן מורה למשיב להימנע מכל פגיעה במעמדו, בתפקידו ובשכרו עד להכרעה בתובענה העיקרית שתוגש.

2.   בהחלטתו בבקשה למתן סעד זמני פירט בית הדין האזורי את העובדות הלכאוריות בתיק. בית הדין קבע כי המבקש, בעל תואר בוגר הוראה מטעם המכללה האקדמית לחינוך על שם קיי (להלן - המכללה), שימש כמורה בבית הספר היסודי בחורה במשרה זמנית בלתי צמיתה, החל מספטמבר 2006. בחודש מאי 2008 הגישה המכללה תלונה למשטרה המייחסת למבקש עבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה. במקביל העבירה המכללה הודעה בעניין זה למנהלת מחוז דרום במשרד החינוך. לאור האמור החליט המשיב, נציב שירות המדינה (להלן - הנציב), על פיטורי המבקש מטעמים מנהליים. מאחר והפיטורים נערכו ללא שימוע כדין פנה המבקש לבית הדין האזורי לעבודה. ביום 24.11.08 נתן בית הדין האזורי (השופטת יעל אנגלברג שוהם ונציגי הציבור מר טבת יאיר ומר לאון מיוני; בש"א 2803/08, להלן - פסק הדין הראשון) תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה פיטורי המבקש מבוטלים לאלתר וכי :

       " 4. מוסכם על הצדדים כי אם יוגש כתב אישום כנגד המבקש, תופסק עבודתו לאלתר ולא יהיו כל טענות כנגד הפסקת עבודתו.

         5. היה וההליך יסתיים ללא הרשעה, יוחזר המבקש לעבודתו במשיבה בתפקיד הוראה ...

       6.  למשיבה שמורה הזכות למצות את כל זכויותיה, לרבות בהליכים משמעתיים מול המבקש... ".

3.  בחודש אוגוסט 2009 הוגש נגד המבקש כתב אישום. המבקש לא יידע את המשיב בדבר הגשת כתב האישום נגדו. בחודש יוני 2010 הודה המבקש בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחסות לו שימוש במסמך מזויף בניסיון לקבל דבר במרמה. בחודש אפריל 2011 הודיע המשיב למבקש כי בעקבות הגשת כתב האישום נגדו הוא שוקל את השעייתו מהעבודה. ביום 30.5.11 החליט המשיב על השעיית המבקש עד תום ההליכים הפלילים ו/או המשמעתיים שינקטו בעניינו. בעקבות פניית המבקש לבית דין האזורי לעבודה, הורה בית הדין האזורי, ביום 27.6.11 (השופט יוחנן כהן ; צ"ו 16491-06-11), כי המבקש יוחזר לעבודה עד לתום שנת הלימודים, שבסיומה תחזור ההשעיה לתוקפה עד למתן גזר דין בהליך הפלילי, אחר זאת יוחזר עניינו של המבקש למשיב על מנת שישקול מחדש עמדתו. ביום 14.7.11 ניתן גזר דין פלילי בעניין המבקש ללא הרשעה. ביום 10.8.11, אחר שמיעת טענות המבקש, החליט המשיב על השעיית המבקש מעבודתו עד לתום ההליך המשמעתי. על החלטה זו הגיש המבקש הבקשה למתן סעד זמני, מושא החלטה זו.

4.   בהחלטתו קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות טענת המבקש לפיה פסק הדין הראשון מונע מהמשיב מלהפעיל את סמכויותיו. בנסיבות בהן ההליך, עובר לפסק הדין הראשון, לא התמקד בעבירה המשמעתית המיוחסת למבקש, ממילא לא ניתן לראות בהסכמת הצדדים כמשליכה על זכות המשיב לפעול במישור המשמעתי. בנוסף נפסק כי פסק הדין הראשון מתיר במפורש למשיב לנקוט בהליך משמעתי ללא קשר לתוצאות ההליך הפלילי. על כן, אין המבקש יכול לטעון להסתמכות על הבטחה מנהלית. בית הדין קבע כי המבקש לא הודיע לאחראי על הגשת כתב האישום נגדו, בהתאם לחובתו מכוח הוראות שירות המדינה והתקשי"ר. בנסיבות אלו, אין המבקש יכול לטעון כי משלא פעל המשיב להפסקת עבודתו אחר הגשת כתב האישום, אין הוא יכול לפעול כעת לאחר מתן גזר הדין בהליך הפלילי. בית הדין הפנה להחלטת המשיב, אשר התקבלה בתום מיצוי זכות השימוע למבקש, בה נקבע כי "בעבירות המיוחסות לך טמון קלון, בין היתר נוכח המעשים המיוחסים לך ומעמדך כמורה במשרד החינוך האמון על חינוך הדור הצעיר ושעליו לשמש דוגמא ומופת עבורם". בית הדין הוסיף וקבע כי הדיון בהליך המשמעתי אמור להסתיים תוך תקופה קצרה וכי ניתן לצמצם הפגיעה בשכר המבקש בתקופת ההשעיה, לאור הצהרת המשיב לפיה ככל שיגיש המבקש בקשה להשלמת שכר בתקופת ההשעיה הזמנית יסכים המשיב לבקשה. אשר על כן הבקשה  אינה עומדת בדרישות מבחן מאזן הנוחות. לאור כלל האמור קבע בית הדין האזורי כי החלטת המשיב לא התקבלה שלא כדין או בחוסר מידתיות באופן הדורש התערבות בית הדין במסגרת הסעד הזמני.

5.  בבקשתו לפני טוען המבקש כי אין מדובר במחלוקת ביחס לממצאים עובדתיים, מאחר ולא נערכו חקירות בערכאה קמא, אלא במחלוקת ביחס לפרשנות העובדות. המבקש טוען כי בית הדין קמא טעה בקובעו כי פסק הדין מתיר למשיב לנקוט בהליך משמעתי ללא קשר לתוצאות ההליך הפלילי. לטענת המבקש ניתנה לו הבטחה שלטונית שעוגנה בפסק הדין הראשון. לטענת המבקש משהוא לא הורשע בפועל הרי שאין באפשרות המשיב להשעותו. לחלופין, אין באפשרות המשיב לקבל החלטה בעניינו עד לסיום ההליך המשמעתי, קל וחומר לאור העובדה כי ההליך המשמעתי צפוי להסתיים בעת הקרובה. עוד טוען המבקש כי בית הדין טעה בקובעו כי ההליך המשמעתי יסתיים תוך פרק זמן קצר. הליכים משמעתיים מטיבם אינם קצרים. בנוסף נטען כי אין כל הידרשות בהולה לבצע את סנקצית ההשעיה. המבקש הוסיף וטען כי בית הדין האזורי טעה עת קבע כי פסק הדין הראשון לא התמקד בעבירות המשמעת המיוחסות למבקש. המבקש מפנה להמלצות שקיבל וכן לקביעות שקיבל ביום 11.11.10, אחר מועד הגשת כתב האישום בעניינו. לטענת המבקש ההליך הפלילי היה בידיעת המשיב, מאחר והדבר היה ידוע לפרקליטות והמדינה לא יכולה, על זרועותיה השונות,להתנער מידיעה זו. לטענת המבקש, החלטת המשיב במישור המשמעתי לוקה בשיהוי קיצוני, משמדובר בעבירות משנת 2007. עוד נטען כי האופי הנקודתי של העבירה, בהתחשב בהיות המבקש עובד זוטר, אינם מצדיקים החלטה על השעייתו.

6.   לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין האזורי ובחנתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים (וראה בר"ע 317/09 כליפה - מדינת ישראל, ניתן ביום 17.6.09 וכן דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)). מקרה זה אינו מצדיק סטייה מהכלל האמור. החלטת בית הדין האזורי, לפיה החלטת המשיב התקבלה כדין ובמידתיות באופן שאינו דורש התערבות בית הדין במסגרת הסעד הזמני, מנומקת ומבוססת על הראיות הלכאוריות שהובררו לפניו.

המבקש עותר בפנינו למתן סעד של השבה לעבודה. סעד זה לא יינתן בנקל אלא במקרים חריגים (ראו, למשל, ע"ע 215/03 נורית ענבר - יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, לא פורסם, ניתן ביום 3.11.2006). לא שוכנעתי כי מקרה זה נמנה על המקרים החריגים. בפסק הדין הראשון, המוסכם על הצדדים, עוגנה זכותו של המשיב למצות סמכותו לפעול בהליכים המשמעתיים.  המבקש אינו יכול ליהנות משני העולמות: הן להימנע מחובתו מליידע את המשיב בדבר הגשת כתב אישום נגדו, וכפועל יוצא לא לשאת בסנקציה המעוגנת בפסק הדין הראשון לפיה " אם יוגש כתב אישום ... תופסק עבודתו לאלתר ולא יהיו לו כל טענות כנגד הפסקת עבודתו", והן להלין כנגד החלטת המשיב להשעותו מהעבודה בנסיבות בהן הסתיים ההליך ללא הרשעה. בית הדין האזורי סקר ופירט בהרחבה את השתלשלות האירועים שהובילה לבקשה שעמדה בפניו, והגיע לכלל מסקנה, כי מאזן הנוחות בשלב זה אינו מצדיק את הסעד המבוקש של ביטול ההשעיה, לאור התרשמותו מהראיות הלכאוריות לפיהן הדיון בהליך המשמעתי עתיד להסתיים תוך זמן קצר וכי המשיב נכון להשלים שכרו של המבקש בתקופת ההשעיה הזמנית וכמפורט בהחלטה. לא מצאתי כי יש מקום להתערב במסקנות המשפטיות של הערכאה הדיונית אשר נגזרו ממסכת הראיות הלכאוריות שנמצאו לפניו. בשולי הדברים אוסיף כי, ברי שאין באי מתן הסעד בשלב זה של הדיון כדי למנוע מבית הדין האזורי ליתן כל סעד אשר ימצא לנכון בתום הדיון, לאור מכלול הראיות שיונחו בפניו ולאחר שיהיה בידו לבחון באופן יסודי את טענות המבקש במסגרת התובענה העיקרית. משאלו הם פני הדברים - דין הבקשה להידחות.

7. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ו אלול תשע"א, 25 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: